נשים מוקטנות

מה משותף להילרי קלינטון, שרה נתניהו, איילת שקד וטייסת קרב בחיל האוויר? כולן זכו לכותרות מנמיכות ומקטינות בשלל כלי התקשורת. התוצאה – הנמכת תקרת הזכוכית הלוחצת

---

ההקלטות שחשפו את דבריו של דונלד טראמפ, ביניהן: "כשאתה כוכב, אתה יכול לעשות לנשים הכל", משקפות את היחס הסקסיסטי והפוגעני כלפי נשים בשיח התרבותי. למרות הדברים הללו, חודשיים לאחר הפרסום הוא נבחר להיות נשיא ארצות הברית. בהתאם לשיח רווח זה, גם כלי התקשורת הישראליים חוטאים במתן כותרות המשמרות שפה המבטאת מיזוגניה שמנמיכה את תקרת הזכוכית עבור נשים.

כותרת היא הדבר הראשון אותה פוגש הקורא ולכן בחרנו לעסוק בה. תופעת הכותרות שמנמיכות נשים נפוצה בהרבה כלי תקשורת, ומופיעה באתרים אליטיסטיים כמו הארץ ובעיתונים פופולריים כמו ידיעות אחרונות. במקרה של ש', טייסת הקרב הרביעית בתולדות צה"ל, בחרו העיתונים להתעלם מהישגה המרשים, שהפך לכזה בגלל תקרת הזכוכית הצבאית. במקום זאת, התייחסו לעובדה שבן זוגה לשעבר עמד לצדה ברחבת המסדרים. הכותרת בוואינט הייתה: "ש' והאקס סיימו קורס טיס: 'היה ברור שיצליחו'". מיותר לציין שאם ש' הייתה גבר, לא הייתה התייחסות למצבו הרומנטי אלא להישגיו הצבאיים והמקצועיים בלבד. בגלל שהיא אשה, לגיטימי להתייחס לעברה הזוגי. היא אמנם טייסת הקרב הרביעית בצה"ל, הישג משמעותי שאינו ניתן לביטול, אך וואינט חשבו שחשוב יותר להדגיש את זה שהאקס שלה היה לצדה במגרש המסדרים.

בכתבה נוספת על ש' בוואינט, שכותרתה: "טייסת הקרב החדשה: 'אני פה מסיבות אישיות ולא נשיות'", ניכר כי ש' מצדיקה את הישגה הצבאי בגלל אופייה ולא בגלל המגדר שלה. הכותרת, עם הציטוט של ש', מקטינה את ההישג שלה, אך נראה כי התפיסה החברתית שמצפה ממנה לומר שהיא מייצגת את המין הנשי כולו, הביאה אותה לטעון להגנת כישוריה האישיים בזכותם סיימה קורס טיס, ולהסתייג מגבולות המגדר שתחמו עבורה. נדמה שוואינט תהו איך יכול להיות שש' בחרה להיות טייסת מבלי שתרצה להיות מייצגת של המין הנשי כולו.

צילום מסך מתוך ynet

בשער של ידיעות אחרונות פורסמה תמונה של ש' על מגרש המסדרים תחת הכותרת "צמה בקוקפיט". עכשיו נדמה שזו כבר מגמה של וואינט ו"ידיעות", שמתעלמים מההישג של ש', ובוחרים בעיקר להתייחס למראה החיצוני שלה ולאקס שלה, ובכלל – לזה שפרצה את הגבולות של מה שמצופה ממנה בתור אשה. מכאן עולה השאלה - מה עומד מאחורי הבחירה העריכתית הזו? מדוע להמשיך ולהתמיד בדרך ייצוג שמעלמת מההישג של ש', ולא לנצל את ההזדמנות כדי לציין הישג שיכול לשמש דוגמא לנשים אחרות?

מתוך ידיעות אחרונות, 30.12.16

גם בתחום הפוליטי ניתן לראות כותרות מנמיכות. כך הכותרת באתר גלובס בידיעה על איילת שקד: "שר התשתיות לשעבר פריצקי: 'איילת שקד יפה כמו נשות הרייך'". אמנם מצוטטת אמירתו של פריצקי ואין זו התייחסות ישירה לפעילותה של שקד, אך הבחירה להתייחס למראה החיצוני שלה כבר בכותרת מחדדת את הדגשת השטחיות של פוליטיקאיות, תוך התייחסות עיקרית למראה החיצוני שלהן ולא לפועלן. תופעה כזו נקראת בחקר התקשורת "הכחדה סמלית איכותנית". גם כשמציגים נשים, זה יהיה באופן רדוד, סטריאוטיפי וחד ממדי, תוך התמקדות במראה החיצוני שלהן. כך גם מוצגת שקד בהתמקדות במראה שלה.

איילת שקד: "יפה כמו נשות הרייך". צילום: ניצן חרמוני

כותרת הכתבה במאקו על הטענות של איש העסקים רוני מאנה על שרה ובנימין נתניהו מדגימה את הסטריאוטיפ הנפוץ על נשים: "איש סודם של בני הזוג נתניהו: 'תמיד צריך לרצות את שרה, הייתי שפוט'". מאנה למעשה מתייחס לנתניהו כביץ', פאם פאטאל שמשפיטה גברים. על אף שמדובר בציטוטים ולא בכותרות פרי עריכתו של הכותב או העורך, ההחלטה העריכתית להביא כותרות מגמתיות המתייחסות למראה או לאופייה הסטריאוטיפי של האישה בנימה סטיגמטית תורמת למנגנון ההכחדה הסמלית האיכותנית של הנשים.

בעיתון הארץ פורסם טור דעה מספר ימים לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית, שכותרתו: "הילרי קלינטון; טמפון שחייבים לקנות, במיוחד אם את אישה". קלינטון מוצגת כטמפון, משהו מציק המקושר לווסת הנשית. הכותרת מתייחסת אליה כמועמדת שקהל הבוחרות שלה נשי בעיקרו, כי אולי אין לה מה להציע לשאר האוכלוסייה? את טראמפ, שנתפס כגבר חזק, לא היו משווים לטמפון או לנוזלי גוף אחרים. בנוסף, יש לשים לב לחשיבות הבחירה העריכתית שנעשתה על כתבה של כותבת פמיניסטית (תהל פרוש): גם כשהכותבת כזו, עדיין השורה היחידה שמשתמשים בה בכותרת היא לא פמיניסטית והטקסט מוגש כלא פמיניסטי. כותרות עיתונאיות הן בחירה עריכתית, כך שפרוש נערכה והתוצאה היא כתבה עם כותרת מיזוגנית שאינה בהכרח קשורה לתוכן הכתבה. וזה בעצם הסיפור פה: לא משנה כמה נהיה פמיניסטיות, נחתור לשוויון ונגלה סולידריות עם אחיותינו, אולי יגיע עורך שיעדיף כותרת שתביא קליקבייטים ותהיה מנותקת מהטקסט.

הקישור האוטומטי שעושים כלי התקשורת בין נשים למראה חיצוני, ביצ'יות, יחסים רומנטיים ומוצרי היגיינה נשית מראים כי השיח התקשורתי מקטין נשים מכל המקצועות ושכבות האוכלוסייה. במקום לבחור בציטוט משמעותי של האשה אליה מתייחסת הכותרת או בהישג שלה, כלי התקשורת בוחרים להקטין אותה ולהנמיך עבורה את תקרת הזכוכית, שממשיכה ללחוץ אותנו.