להתחתן ולהתגרש מבחירה: מסורבות גט ועגונות בישראל
חלק מהנשים שרוצות להתגרש מוצאות עצמן במצב של עגינות או מסורבות גט, וכך הן שבויות בידי בית הדין הרבני ובן זוגן. הן מתמודדות עם לחץ, אלימות ואף איומים בדרך לגט המיוחל. תחקיר "התקרה" מביא עדויות כואבות של נשים ומציג שני ארגונים המציעים סיוע מיידי: "הגט לא תלוי במשהו, לא במזונות, בילדים, ברכוש. הגט הוא גט"
"כשאת נכנסת לבית הדין את חוזרת לתקופת ימי הביניים, ושם בעצם לא מגיע לך שום דבר", כך מספרת א', אם לשלושה, בת 58 ומסורבת גט עשר שנים. היא מספרת על חוויה של אדישות מצד הרבנים בבתי הדין, השתקה וחוסר צדק כלפי נשים. הופעל עליה לחץ מצד הרבנים לוותר לבעלה על הכסף שהיה חייב לה בתמורה לגט, בעוד שהגבר נעלם, לא הופיע לדיונים והגדיל את חובותיו להימורים. א' מייצגת תופעה כאובה של נשים מסורבות גט ועגונות, שנאלצות להיות שבויות בידי בתי הדין הרבניים בישראל.
בשנת 2016 התגרשו בישראל 10,841 זוגות, עלייה של כמעט 2% משנת 2015. נוסף לסטטיסטיקות הללו, קיימת תופעת הנשים העגונות ומסורבות הגט. "מסורבת גט זו אישה שיודעים איפה בעלה והוא מסרב לתת לה גט או סוחט אותה, אומר לה שאם תוותר על הבית, האוטו או הילדים הוא ייתן גט. עגונה היא אשה שלא יודעים איפה בעלה, למשל בעל שברח בארץ או בחו"ל, או בעל שאינו בר דעת כדי לתת גט, כמו גבר שנכנס לתרדמת או עם הפרעות נפשיות קשות שלא יכול לתת גט כי אינו כשיר", מספרת בת-חן וייס, בת 28, עובדת סוציאלית בארגון "מבוי סתום". וייס מוסיפה כי לעתים הגברים נוהגים באלימות או מתנים את הגט בכך שהאשה לא תתחתן עם גבר אחר ואף אומרים זאת בפני הדיינים.
הארגון הוקם כדי להעניק סיוע משפטי וסוציאלי למסורבות גט ועגונות, ומציע לנשים הנמצאות במצוקה קשה שירותים כמו ייעוץ וייצוג משפטי, תמיכה נפשית וליווי אישי. וייס מלווה נשים רבות ומספרת על הקושי הכרוך בהליך הגירושין שנמשך לעתים שנים: "יש לנו מסורבת שבעלה מסרב לתת לה גט כבר 26 שנה. זו חוויה קשה של משבר מתמשך, ואסור לשכוח שאלה גם אמהות חד הוריות. 90% מהן מגיעות ממעגל של אלימות במשפחה. בהתחלה עוד יש תקווה, אבל מדיון לדיון נוצר תסכול גדול, ומגיע שלב בו לאנשים יש פחות סבלנות להקשיב להן". וייס מספרת שהדיינים מרבים לשאול את הנשים מה הן מוכנות לתת תמורת הגט. "אנחנו אומרות שגט זה ללא תנאים. מגיע לאישה גט כי מגיע לה גט. הגט לא תלוי במשהו, לא במזונות, בילדים, ברכוש, הגט הוא גט – כמו שאת מתחתנת מבחירה את מתגרשת מבחירה".
בית הדין הרבני בתל אביב. צילום: דניאל יוסופוב
מתן הגט, התלוי ברצונו של הגבר בלבד, ממקם את האשה בעמדת נחיתות מולו. "מבחינה הלכתית את חייבת גט מהבעל, שזה יהיה מרצונו", כך אומרת לימור חג'ג, בת 42, יועצת נישואין וטוענת רבנית בארגון "יד לאשה", שמעניק סיוע משפטי ותמיכה נפשית למסורבות גט ועגונות, ופועל להעלאת מודעות של הנושא. למרות ההלכה, הדיינים יכולים להשתמש בסמכותם ולהטיל סנקציות על מסרב הגט, כמו צו עיכוב יציאה מהארץ, שלילת רישיון נהיגה ואף צו מאסר. אלה צעדים שבאים לקראת האשה ויכולים לעזור במקרים של עגינות וסרבנות גט. "הסנקציות פורצות את תקרת הזכוכית של הנשים בתהליך הגירושין, אבל מצד שני, החלטה שהיא גט מעושה (מצב בו הגבר מחויב לתת גט ללא רצונו ולכן הגט לא תקף – ד"י), היא גם תקרת זכוכית כי זה תלוי ברצון של הגבר. זה מצב מורכב", אומרת וייס.
כדי להימנע ממצב של סרבנות גט או עגינות, וייס ממליצה לנשים לחתום על הסכם קדם נישואין ולעשות תנאי בקידושין, ובעיקר, להשתמש כראוי בהלכה. "ההלכה במקרים של סרבנות ועגינות מאוד מתקדמת, והדיינים מפחדים להשתמש בה. לפעמים אשה יכולה לחכות לחיוב גט שלוש שנים וצריך להשתמש בהלכה ובכוח שניתן לדיינים על ידי המדינה מבחינה חוקית". במקרים בהם הדיינים לא משתמשים בהלכה והדיונים נמשכים זמן רב, נשים מרגישות כי הם אינם קשובים להן. "בכל השנים האלה הדיינים לא חייבו אותו בגט ולא הטילו עליו סנקציות. הם לא שאלו אותי איך אני מסתדרת, אם הוא רואה את הילדים. לא עניין אותם כל הסיפור מעבר", מספרת א'. ש', מסורבת גט במשך שנה, מספרת: "בשלושת הדיונים הראשונים הוא פשוט לא הגיע, התעלם. הייתי בלי מזונות, בלי כלום, שום הכנסה. אני מפסידה יום עבודה והבן אדם לא מגיע. הדיינים נתנו תירוצים וניסו להצדיק אותו, הם פשוט לא רצו להפעיל את הסמכות שלהם".
הנשים המתמודדות עם סרבנות גט ועגינות חוות משברים חברתיים, כלכליים ונפשיים. נמנעת מהן האפשרות לזוגיות חדשה והבאת ילדים, כיוון שאסור להן להיות עם גבר אחר כל עוד הן נשואות. "הנשים הללו לא יכולות להמשיך בחיים שלהן. לנשים גרושות יש זכויות סוציאליות שהן זכאות לקבל וכל עוד אין גט, הן לא זכאיות להטבות. הן לא יכולות להמשיך בחייהן והמצב הזה פוגע בהן", אומרת חג'ג'. מבחינה כלכלית, התשלום לעורכי הדין יקר מאוד והתהליך מתיש אותן נפשית. "היו פעמים שבאתי עם שומר כי לבעל היו התקפי זעם. כל ההרגשה הייתה הרגשה מזופתת, הרגשה נוראה. בית הדין לא השתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו על מנת לגרום לבעל לתת לי גט, לא הופעל עליו שום לחץ לתת לי את הגט. במקום זה, כל הלחץ הופעל עליי – לגרום לי להתפשר, לוותר על מה שמגיע לי", מספרת א'. היא מתארת כי הפסידה ימי עבודה בזמן שלא קיבלה מזונות, והזדקקה לכוחות נפש רבים כדי "להתמודד עם חוסר האונים שבמדינה הזאת, בתור אשה, אין לך זכויות".
צילום: יד לאשה
ניתן לומר כי בתי הדין הרבניים הם על טהרת הגברים בלבד. חג'ג' אומרת כי המציאות אינה כמו בבית משפט בו יכולה להיות שופטת. בבית דין רבני יש שלושה דיינים, רבנים, ואין דיינות, "ולא יהיו גם. קשה לי להאמין. זה חלום רחוק של הפמיניזם. האשה היחידה בבית הדין היא קלדנית", מסבירה חג'ג'. עורכת דין או טוענת רבנית יכולות לייצג אשה בבית הדין, ובכך לסייע לה עם תחושת הבדידות הכרוכה בלהיות האשה היחידה באולם הדיונים. "יש ערך מוסף כשאשה היא טוענת רבנית. זה תחום בו את נוגעת בדברים הכי אישיים ואינטימיים. הרבה נשים שמגיעות בפעם הראשונה לבית הדין ניצבות מול הדיינים, הבעל ועורך הדין שלו, ומרגישות לבד ולא יודעות מה לומר, הן מאבדות את עצמן. הנשים מרגישות שיותר קל להן ויותר מבינים אותן כשהן מגיעות עם עוד אשה", אומרת חג'ג'.
א' מספרת על תחושת השתקה ואכזבה קשה: "הייתי מנסה לדבר ולא היו נותנים לי. הייתי באה ומרגישה בנקודת חולשה, לא הרגשתי שהיה שם מישהו שעמד בצד שלי. היחס שבית הדין נתן לי היה שונה מהיחס שנתן לבעלי. אין לי שום אמון בבית הדין. אחרי מה שאני עברתי, כשהילדים שלי ירצו להתחתן, הם לא יתחתנו דרך הרבנות. אני באתי מבית מסורתי והחוויה הזו גרמה לי לברוח מהדת ולהתכחש למסורת". היא מספרת גם על תחושת עוינות וניכור בבית הדין, שהתחילה כבר בכניסה, שם הלבישו אותה בחלוק כחול כי "לא התלבשתי צנוע מספיק. אני לא מתלבשת חשוף, אני אמא לשתי ילדות, ובכל זאת נתנו לי הרגשה שאני צריכה להסתיר את עצמי".
בהליך הגירושין הנשים הן הצד החלש כיוון שהן תלויות בהחלטת הגבר, הנוהג לעתים באיומים, סחיטה ובאלימות. "הבעל אמר לאשתו 'אם את רוצה גט, הדרך היחידה לצאת ממני היא או שאת תמותי או שאני אמות, גט לא יהיה'. הוא ביקש עבור הגט 50,000 ₪, וזו סחיטה. זו דוגמא לבעל שמתנה בפירוש את הגט בכסף", מספרת חג'ג'. ג', מסורבת גט במשך שנה, מספרת שגם אב בית הדין, הדיין היושב בראש בית הדין, "אמר לי 'את אשמה שאין לך גט כי את לא מוכנה לתת לו כסף'. אז אמרתי לו שאני לא מוכנה לקנות את הגט שלי בכסף". א' מספרת כי יום אחד התקשר אליה הרב וטען כי בעלה מסכן וכי עליה להוריד את דרישותיה, 700,000 ₪ שבעלה היה חייב לה, כדי לקבל גט. לבסוף, היא ויתרה ונשארה מחוסרת דירה, "כי הרגשתי שכבר אין לי כוחות לזה, שאני חייבת כבר לסגור את הדלת הזאת מאחוריי ולפתוח לי חיים חדשים". בנוסף, בעלה שילם מזונות רק חודש אחד, והפסיק. "זאת אומרת שקניתי את הגט ב-700,000 ₪. לא נשאר לי כלום".
וייס מספרת כי מתרחש שינוי המעלה למודעות הציבורית את המשמעות של להיות מסורבת גט או עגונה, וכי יש פיקוח בבתי הדין ומעורבות תקשורתית. ומה לגבי העתיד? "אני אופטימית ודברים משתנים כל הזמן, גם בהנהלת בתי הדין. יש מגמה בבתי הדין שדיינים חדשים יותר ויותר מכילים ומנסים להביא לסיום הדברים", אומרת חג'ג'. וייס מוסיפה כי "המצב האוטופי יהיה להפריד סמכויות שיש לבית דין רבני. הוא צריך לדון אך ורק בגירושין ונישואין, ולא משמורת על הילדים, רכוש ומזונות, וזה ימנע סחטנות שקיימת מצד הבעל, שאומר 'תורידו לי מזונות ואסכים לתת גט'. אני מאמינה שזה יהיה, זו התקווה שלי".
*אם את נמצאת במצוקה בהליך גירושין את יכולה לפנות ל:
מבוי סתום – 02-6712282
יד לאשה – 1-800-200-380