"העולם צריך שאנחנו, הנשים, נשמיע את הקול שלנו"

המכינה הקדם-צבאית "עלמה" שמה לה למטרה לקדם מנהיגות נשית, ולתת לצעירות כלים כדי שיגיעו למוקדי קבלת ההחלטות וישנו את המציאות. מקימת המכינה: "כל אחת מאיתנו צריכה להשמיע את הקול שלה, כי זה צורך שקיים בעולם"

---

מיכל ברקאי-ברודי, בת 35 מירושלים, החליטה לפני 4 שנים להקים את מכינת "עלמה", מכינה קדם-צבאית לקידום מנהיגות נשית. המכינה מיועדת לצעירות, והדגש הוא מתן הזדמנות לצעירות מפריפריה כלכלית וחברתית, "מתוך אמונה מאוד גדולה שיש בנות מדהימות, מוכשרות, חזקות ומופלאות, שאם את נותנת להן טיפה כלים, נותנת להן קצת יותר את היכולת לראות את הגדולה שלהן - אז הן ממש יכולות לפרוח", מספרת ברקאי-ברודי.

המכינה הוקמה בשנת 2013, ובשלוש שנותיה הראשונות הייתה באופקים. בשנה האחרונה עברה המכינה לירושלים, וממוקמת בשכונת הקטמונים. ברקאי-ברודי מספרת שהרצון להקים את המכינה נולד בתקופת השירות הצבאי שלה: "הסתכלתי וראיתי שכל החיילות שלי הולכות להיות נהגות, עובדות רס"ר, מאבטחות מתקנים, ושכמעט כולן מגיעות מהפריפריה, ואמרתי איך זה יכול להיות?", היא מספרת ומוסיפה כי "היו שם בנות מדהימות, אבל בגלל כל מיני סיבות כמו חינוך, מסורת, עניין כלכלי והמון חסמים, הן לא הצליחו מספיק להגשים את היכולת שלהן". ברקאי-ברודי החליטה להקים את מכינת "עלמה", וגייסה אנשים רבים שהפכו להיות שותפים חשובים לדרך: "אי אפשר לעשות דבר כזה לבד, אז בהמשך הדרך גייסנו את הסוכנות היהודית, הרוח הישראלית, "אריה יהודה" (ארגון של נשים למען נשים – צ"ד), נעמ"ת וכיום גם עיריית ירושלים. גייסנו כוחות גדולים שיהיו שותפים לזה".

חניכות במכינת "עלמה". צילום: מיכל ברקאי-ברודי

המכינה שהוקמה היא לא מכינה קדם-צבאית רגילה, אלא מכינה לקידום מנהיגות נשית, "יש היום עוד מכינות לבנות, אבל אנחנו מכינה למנהיגות נשית כלומר מבחינתי אני מסתכלת על העולם ואני חושבת שהעולם צריך שאנחנו, הנשים, נשמיע את הקול שלנו. זה לא אני צריכה להשמיע את הקול שלי בשבילי, אלא כל אחת מאיתנו צריכה להשמיע את הקול שלה, כי זה צורך שקיים בעולםּ - שהקול שלנו יישמע". היא מספרת כי לדעתה, ככל שיהיו יותר ויותר נשים במוקדי הכוח ובמוקדי קבלת ההחלטות, המציאות תשתנה ותיראה אחרת, "אני לא חושבת שצריך להדיר משם את הגברים, אלא שצריך שיהיה ייצוג המשקף את היחס שלנו באוכלוסייה. נשים הן הרוב היחידי בעולם שמתנהג כמו במיעוט. אנחנו הרוב, אנחנו לא מיעוט, ואנחנו צריכות לתפוס את המקום הזה, ולהיות חלק".

מטרתה העיקרית של המכינה היא לייעד את החניכות לצאת לשירות צבאי משמעותי, כל אחת על-פי מה שמתאים לה: "האמונה הבסיסית שלנו זה לא שאישה תהיה הכי טובה כשהיא תהיה כמו גבר, אלא אישה תהיה הכי טובה כשהיא תהיה האישה הכי טובה שהיא יכולה להיות", מספרת ברקאי-ברודי ומוסיפה כי "יש בנות שההצלחה שלהן תהיה כשהן יהיו מש"קיות ת"ש, או מש"קיות חינוך, ויש בנות שההצלחה שלהן תהיה כשהן יהיו לוחמות".

כשנפתחה המכינה, המחזור הראשון שלה כלל 22 חניכות, מתוכן סיימו 18. כיום, רגע לפני פתיחת מחזור ה', מתחילות את המכינה 36 חניכות. "יש לנו עוד רשימת המתנה ארוכה, אני כל יום מקבלת טלפון, אבל חשוב לי שהמכינה לא תגדל מדי כי יש משהו מאוד משפחתי אצלנו, מאוד חם ואוהב ואינטימי, ואם תהיה מכינה של 50 בנות זה לא יקרה, לא יהיה אותו דבר". ברקאי-ברודי מספרת שאם הביקוש ימשיך לגדול, יחשבו על הקמה של מכינה נוספת.

לי נגב, בת 22 מבאר שבע, היא בוגרת המחזור הראשון של המכינה. נגב מספרת שהחליטה ללכת למכינה כי הרגישה שהיא לא מוכנה עדיין להתגייס לצבא: "רציתי חוויה שתכין אותי ותיתן לי ערך מוסף לפני החיים הצבאיים, ובכלל". לדבריה, המכינה התאימה לה מבחינת אורכה, חצי שנה במקום שנה, וגם מבחינת התכנים שלה, המסעות הרגליים והתרומה לחברה. "הייתה לי חוויה חיובית, מחשלת, שגרמה לי להיחשף לסוגי אנשים שונים ממני, להכיר תחומי ידע שלא הכרתי לפני", היא מספרת, "נגעתי בהרבה אנשים, למדתי לעומק איך להביא את הערכים שלי לידי ביטוי, על דילמות בחיים, על בחירות אמיצות, התחברתי לעצמי ולמדתי הרבה על הוקרת תודה והערכה". נגב התגייסה בשנת 2014 למסלול הייעודי לקצונה של חיל משאבי האנוש, וכיום משרתת כקצינת משאבי אנוש במחנה 80. היא מספרת כי המכינה השפיעה רבות על השירות הצבאי שלה: "השיבוץ שלי בצבא היה פקידותי, במהלך המכינה סייעו לי רבות לשנות אותו. מעבר לכך, רכשתי כלים להתמודד עם הטירונות, שהיא קרש הקפיצה לצבא הגדול, מבחינת כושר ומבחינת מחשבה ומוכנות נפשית".

יובל אוחיון, בת 19 מירושלים, היא בוגרת מחזור אוגוסט 2016 של המכינה. היא מספרת כי רצתה ללכת למכינה קדם-צבאית כדי להכיר את הארץ, וגם כדי לתרום לעצמה, "התלבטתי בין זה לבין שנת לשירות, והחלטתי בסוף ללכת למכינה. גם בשביל להכיר את הארץ, גם בשביל ללמוד על עצמי, וגם בשביל להסתגל להיות רחוק מהבית ולדעת לגור עם אנשים". על מכינת "עלמה" שמעה מחברה שהשתתפה במחזור לפניה, וגם מברקאי-ברודי שהגיעה לבית הספר שלה ביום מרוכז להצגת מכינות. "זו מכינה רק של בנות, וזה גרם לי להבין כמה זה טוב לעבור את התקופה הזאת רק עם בנות. זה גם רק חצי שנה וזה ממש תרם לשכנוע שלי, כי רציתי להתגייס עם המחזור שלי ולא לדחות בשנה", היא מספרת.

אוחיון משרתת כלוחמת בגדוד "לביא", גדוד חי"ר מעורב. אוחיון אמנם ידעה שהיא רוצה להיות לוחמת עוד לפני שהלכה למכינה, אבל היא מספרת כי התקופה במכינה עזרה להכריע את ההחלטה: "ללא ספק זה השפיע. זה עוד יותר חיזק לי, עוד יותר חידד ותרם. זה נתן לי יותר כוח לעשות את זה, באתי עם עולם יותר חדשני, עולם עם יותר ערכים, באתי יותר פתוחה". אוחיון מספרת שהמכינה סיפקה לה את כל מה שחיפשה: "למדתי דברים על עצמי, והתחברתי לעצמי הרבה יותר. בעיניי זו ממש מכינה קדם-אזרחית, כי היא ממש הכינה אותי לחיים מעבר לצבא. קיבלתי בה מלא ערכים, חוויות, חברות מדהימות שהן כמו אחיות, ואנשים שתמיד נשארים איתך. זכיתי להכיר אנשים מכל הפריפריות, מכל העמדות, להיחשף ולחוות".

יובל אוחיון (מימין) עם חברה מהגדוד. צילום: שחף קטרי