האבולוציה של הכוסית

השפה העברית היא שפה מגדרית במיוחד, המקבעת את מעמדן של הגברים כעליון ושל הנשים כנחותות. אחת מהמילים שמדגימות זאת היא המילה "כוסית". הבלשן והעיתונאי ד"ר רוביק רוזנטל: "הבעיה עם המילה 'כוסית' היא שאתה מתייחס לאשה כאל אובייקט מיני ותו לא"

---

בדרך לעבודה, בחזרה מהלימודים, ברכבת, באוטובוס או בבילוי בפאב. זה יכול לקרות בכל מקום. את הולכת ופתאום שומעת מאחורייך את הקריאה "איזו כוסית". מה את חושבת? כועסת שקראו לך כוס מהלך או חושבת שזו מחמאה לגיטימית? לכל אחת מאיתנו יש דעה על המילה "כוסית". חלקנו חושבות שהיא מגעילה, מחפיצה וגסה, וחלקנו חושבות שהיא מחמאה נחמדה. השפה העברית היא ממוגדרת (מוטה על ידי מגדר - ד"י), ומהווה תקרת זכוכית עבור נשים, כפי שמדגימה המילה "כוסית" שהפכה בתרבות שלנו למילה מלוכלכת, המשאירה נשים בעמדת נחיתות. ברגע שהמילה נחותה, כך האשה בעלת האיבר הופכת גם היא לנחותה.

הבלשן והעיתונאי ד"ר רוביק רוזנטל מסביר מדוע השפה העברית נחשבת שפה ממוגדרת: "זה מתחיל מהדקדוק, שם הזכר הוא הסטנדרט הלשוני בעברית. כל שפה היא קצת ממוגדרת, אבל הרבה פחות מאשר בעברית, שהיא בראש הטור של השפות הממוגדרות. יש בה הרבה יותר מאפיינים מגדריים משפות אחרות". רוזנטל מוסיף כי לפי השפה עברית, מספיק שיש בקהל גבר אחד כדי לפנות בזכר, "מהבחינה הזאת העברית לא רק מגדרית מאוד, אלא גם בנויה על אפליה ברורה מאוד של הזכר, שהוא המוביל, החשוב והקובע".

ד"ר הגר להב, סוציולוגית של האמונה וחוקרת מגדר ותקשורת, מוסיפה כי לשפה תפקיד חשוב כיוצרת מציאות. "אנחנו לא יכולים לחשוב מחוץ לשפה. השפה העברית היא שפה שמחייבת אותנו לחשוב דרך מגדר, אי אפשר לברוח מהמגדור של השפה. אי אפשר להפריד בין העברית לפטריארכיה. העברית מחייבת לשאול כל הזמן האם מה שמולי זכר או נקבה. הזכר והנקבה אינם שווי ערך. הזכר הוא הכללי, האוניברסלי, והנקבה היא האחרת, החריגה, המסומנת באות ה'".

רוזנטל מספר כי השפה משקפת את מעמד האשה מבחינה חברתית, ועשויה להסביר מדוע קשה לנשים להתקדם. "היחס אליהן במבנה העומק של החברה עדיין לא שוויוני, ויש פער גדול בין הערכים המוצהרים לבין הדרך שבה נשים יכולות להתקדם". גם בחברות קדומות נשים הודרו ממרחבים רבים, לא ידעו עברית ונאסר עליהן להשתמש בלשון הקודש. "זה ביטוי לתקרת זכוכית שמשולבת ביהדות המסורתית", אומר רוזנטל.

ה"כוסית", לפי רוזנטל, מוכרת בעברית משנות ה-80 ומקורה במילה הערבית לאיבר המין הנשי, "כוס", הנחשבת בשפת המקור כבוטה במיוחד. זוהי מילה השייכת למשלב לשוני נמוך שנוצרה בסלנג שהוא תוצר גברי. "הסלנג בכל השפות מאצ'ואיסטי ושוביניסטי, ומייצג ומבטא מגמות חברתיות ודעות קדומות. הוא לא ניטרלי. שוביניזם גברי או מאצ'ואיזם הם סוג של גזענות שעוברת אל הסלנג", אומר רוזנטל. המילה "כוסית" היא פרי חשיבתם של גברים על נשים כחפץ, כאיבר מין מהלך שמוכן למגע מיני כל העת, ומכאן הבעייתיות שלה. "בתוך השפה יש מילים כמו המילה 'כוס' או המילה 'נקבה' שהיא בדיוק אותו דבר, משמעה מהמילה חור, נקב. המילים הללו הן הרמה הכי שוביניסטית והכי נראית לעין של השוביניזם של השפה. כוסית, חתולת מין, שפנפנה וחתיכה, הן מילים שמשוות נשים לחיות, לחפצים, ומרדדות אותן בעיקר לאיברי גוף מיניים", מסבירה להב.

ד"ר הגר להב: "אי אפשר להפריד בין העברית לפטריארכיה". תצלום פרטי

המילה "כוסית" מתייחסת לבחורה מושכת מבחינה מינית המוגדרת כאובייקט מיני ו"ממשיכה את דרכה של המילה 'חתיכה' שיצאה מהאופנה. הבעיה עם המילה 'כוסית' היא שאתה מתייחס לאשה כאל אובייקט מיני ותו לא, ומבחינה זו זה ראוי לביקורת", קובע רוזנטל. הוא מסביר כי המילה טומנת בחובה בעיה עמוקה המבטאת את חוסר הניטרליות של השפה העברית, שמקורה במילה התנ"כית נקבה "שהיא מילה מילולית לכוסית, המגדירה את האשה על פי הנקב שבגופה, הנרתיק. כאשר יש ביטוי שיש לו זכר ונקבה הוא ניטרלי, למשל אהבל ואהבלה, אבל יש ביטויים שמתייחסים רק לנשים. רוב הביטויים שמיוחסים לנשים בסלנג הם שליליים, וחלק גדול מהביטויים שמיוחסים לגברים הם חיוביים. הסלנג הגברי מבטא עמדה שלילית כלפי נשים: אשה היא שרמוטה, כלבה, זונה. אין זון".

להב לא מסכימה עם התפיסה של רוזנטל שטוען כי השוביניזם של השפה מצוי בעיקר בסלנג: "השוביניזם נמצא גם בשפה הלגיטימית האקדמית המאושרת, הסטנדרטית. הבעיה לא רק בסלנג. 'כוסית' זה סלנג ו'נקבה' זה לא סלנג, ובכל זאת המילה נקבה מתארת נשים כחור, ובמובן הזה אין הבדל גדול בין המילה כוסית למילה נקבה. לכן אי אפשר לטעון שהכוסית נמצאת רק בסלנג, ה'כוסית' של שנות האלפיים היא ה'נקבה' של 5000 שנה אחורה".

מלבד ההחפצה, ה"כוסית" מסמלת גם דיכוי גופני הנוגע לאידיאל היופי המערבי. אם את לא נחשבת כוסית, עלייך להתאמץ כדי להפוך לאחת כזו. חלק מהנשים רואות במילה הזו מחמאה ואישור חברתי. "תחת המילה 'כוסית' מסתתר הביטוי 'ראויה לזיון', ותחתיו מסתתר הביטוי 'עומדת בסטנדרט הפטריארכלי של ראויה לזיון'. אי לכך, הכוסית היא אשה צעירה, יפה, מתוחה היטב, רזה, גבוהה, בהירה", אומרת להב ומוסיפה כי "הדבר מחמיא להרבה נשים בדיוק בגלל זה, אומרים להן שהן עומדות בסטנדרט היופי. אנשים אוהבים להרגיש יפים, בוודאי כשמלמדים נשים שזה נורא חשוב. מאיפה הגיע הקטע שאנחנו שופטים אם מישהי ראויה לזיון?". על השאלה האם המילה "כוסית" הופכת נשים לנחותות, השיבה להב: "'כוס' זה מילה שיש בה כמה רבדים. זאת מילה שהפכה ממילה מאוד מלוכלכת שמשתמשים בה רק בקללות למילה שיש לה גם משמעות חיובית. אתה מחמיא לאשה שאתה אומר לה שהיא כוסית. היא נושאת שתי משמעויות שונות – אני גם מחמיא לך וגם מקטין או מלכלך אותך בו בזמן".

לוסי איוב מ"כאן" מסבירה על המילה "כוסית" כמחמאה וכעלבון

ומה בדבר שינוי עתידי שעשוי להוביל לעברית פחות ממוגדרת? רוזנטל אומר כי הסלנג השוביניסטי המבטא מגמות חברתיות "משתנה מאליו. הוא יותר דינמי מהשפה התקנית ואין אפשרות להשפיע עליו, הוא דבר טבעי". להב טוענת כי השינוי עוד רחוק: "כשפת הקודש, לעברית יש מעמד מיוחד שאין לשפות אחרות, אין בה שום דבר שרירותי ולהכל יש משמעות. לכן, כל שינוי הוא חילול הקודש. כדי שהעברית תפסיק להיות ממוגדרת אנטי נשים, היא לא תוכל להמשיך להיות עברית. השינוי במבנה השפה הוא כל כך עמוק. השפה במהותה היא מבנה גברי כיוון שנבנתה על ידי גברים". להב מוסיפה כי חברת הכנסת מרב מיכאלי, שמדברת בלשון אשה לכולם, מצטיירת בעיני אחרים כמוזרה ורדיקלית "ומדגימה את זרם הפמיניזם הלשוני שהוא זרם קטן ולא מאוד משמעותי. אני לא מצליחה לדמיין את העברית שהגבר לא עומד במרכזה, שלא משרתת גברים בראש ובראשונה. זה לא מפתיע בתרבות פטריארכלית. אבל דורות של נשים לימדו אותנו שאפשר ללמוד הרבה גם כשלא מדברים אלייך".